סוטרת החץ בעברית

סוטרת החץ
Sallasuttaṃ
  SN 36:6

"נזירים, אדם רגיל שלא שמע אחרת חש תחושה של עונג, חש תחושה של כאב, וחש תחושה שאינה עונג ואינה כאב. נזירים, תלמיד נאצל ששמע אחרת חש (גם הוא) תחושה של עונג, חש תחושה של כאב, וחש תחושה שאינה עונג ואינה כאב. מה, אם כן, מבחין בין התלמיד הנאצל לאדם הפשוט שלא שמע אחרת? מה מבדיל ביניהם? מהם ההיבטים השונים של כל אחד מהם?"

"המכובד! עבורנו הבודהה הינו המקור של שיעורי הדהרמה, המדריך שלהם והמנחה. לכן, כבודו, יהיה זה טוב אם המכובד עצמו יוכל להבהיר את המשמעות של ההצהרה הזו. כאשר הנזירים ישמעו את המשמעות מהמכובד בעצמו, הם יזכרו אותה."

"במקרה כזה, נזירים, הקשיבו היטב ושימו לב לדברי!"

"כפי שתאמר, המכובד!" ענו הנזירים.

"נזירים, כאשר מתעוררת באדם הרגיל, שלא שמע אחרת, תחושת כאב הוא מצטער, מתייסר, מתייפח, חובט בחזהו והופך מבולבל. הוא חווה שתי תחושות, האחת גופנית והשנייה נפשית (תודעתית). הדבר דומה לאדם שנפגע על ידי חץ אחד, ומיד לאחר מכן נפגע על ידי חץ נוסף, שני. באותו אופן, נזירים, יש להכיר את האדם הנפגע על ידי חץ התחושות.

כך בדיוק, נזירים, האדם הפשוט שלא שמע אחרת, כאשר הוא נפגע על ידי תחושת כאב הוא מצטער, מתייסר, מתייפח, חובט בחזהו והופך מבולבל. הוא חווה שני סוגי סבל, גופני ונפשי.

כאשר מתעוררת בו תחושת כאב הוא חש סלידה כלפיה. בבסיסה של אותה סלידה כלפי תחושת הכאב מונחת הסלידה הבסיסית הרדומה מכל תחושת כאב. כאשר הוא חש תחושת כאב הוא מחפש להתענג על תענוגות החושים. מה הסיבה לכך? האדם הפשוט, נזירים, אינו מכיר כל מקלט אחר מתחושת הכאב למעט תענוגות החושים. בבסיסה של אותה התענגות על תענוגות החושים מונחת ההשתוקקות הבסיסית הרדומה לכל תחושת עונג. הוא אינו מכיר את התחושות האלו כפי שהן באמת, את ההתעוררות וההעלמות שלהן, את סיפוקן, חסרונותיהן והמקלט מהן.

כאשר הוא אינו מכיר את טבען האמיתי של התחושות האלו, ההתעוררות וההעלמות שלהן, סיפוקן, חסרונותיהן והמקלט מהן, בבסיסה של אותה תחושה שאינה עונג ואינה כאב מונחת הבורות הבסיסית הרדומה. אם הוא חש תחושת עונג - הוא חש שבוי, אם הוא חש תחושת כאב - הוא חש שבוי, אם הוא חש תחושה של לא עונג ולא כאב - הוא חש שבוי. זה, נזירים, נקרא אדם רגיל שלא שמע אחרת. הוא שבוי על ידי הלידה והמוות, מצטער, מתייסר, סובל, מיואש, מוטרד. אני אומר שהוא שבוי בסבלו.

נזירים, כאשר התלמיד הנאצל ששמע אחרת חש תחושת כאב, הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, מתייפח, חובט בחזהו ואינו הופך מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית, ולא את הנפשית. הרי זה דומה לאדם שנפגע על ידי חץ אחד, אבל לא נפגע על ידי חץ שני. בצורה כזו, נזירים, אותו אדם חש רק תחושה של חץ אחד. נזירים, כאשר התלמיד הנאצל ששמע אחרת חש תחושת כאב הוא אינו מצטער, אינו מתייסר, מתייפח, חובט בחזהו ואינו הופך מבולבל. הוא חווה רק תחושה אחת, גופנית, ולא את התחושה הנפשית.

 הוא אינו חש סלידה כלפי אותה תחושת כאב, ומכיוון שאינו חש סלידה כלפיה, הסלידה הבסיסית הרדומה מכל תחושת כאב אינה מונחת בבסיס (תחושת הכאב). בצורה כזו, כאשר הוא חש תחושת כאב הוא אינו מחפש להתענג על תענוגות החושים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא, נזירים, שהתלמיד הנאצל, ששמע אחרת מכיר מקלט שונה מתחושת הכאב.

כאשר הוא אינו מתענג על תענוגות החושים, ההשתוקקות הבסיסית הרדומה אינה מונחת בבסיס תחושת העונג. הוא מכיר את התחושות האלו כפי שהן באמת, את ההתעוררות וההעלמות שלהן, את סיפוקן, חסרונותיהן והמקלט מהן וכאשר הוא מכיר את התחושות האלו כפי שהן באמת, את ההתעוררות וההעלמות שלהן, את סיפוקן, חסרונותיהן והמקלט מהן, הבורות הבסיסית הרדומה אינה מונחת בבסיסן של התחושות שאינן כאב ואינן עונג. כאשר הוא חש תחושת עונג, הוא חש אותה מבלי להיות שבוי על ידה, כאשר הוא חש תחושת כאב, הוא חש אותה להיות שבוי על ידה וכאשר הוא חש תחושה שאינה כאב ואינה עונג, הוא חש אותה מבלי להיות שבוי על ידה.

זה, נזירים, נקרא תלמיד נאצל אשר שמע אחרת ואינו שבוי על ידי לידה ומוות, אינו מצטער, מתייסר, סובל, מיואש ומוטרד. אדם כזה, אני אומר, אינו שבוי בסבלו.

זה, נזירים, מה שמבחין בין התלמיד הנאצל לאדם הפשוט שלא שמע אחרת! זה מה שמבדיל ביניהם, או ההיבטים השונים של כל אחד מהם."

מפאלי – בעז עמיחי, דצמבר 2012